Ҿ˹˹ѧ
PDF
ePub

ותהר חוה אשת הארם ותלר אחרקין בנה בכורה ותהר עוד הוה ותלר את-הבל אחיו והבל היה איש רעה צאן וקין אחיו היה איש עבר ארמתו : והבל היה צדיק לפני יהוה מקין אחיו יען כי ישר לבו ומעשיו כרצון אלהים: ויהי כאשר הקריב הבל את-מנחתו ליהוה וישע (שעה) יהוה אל הבל ואל - מנחתו וקין תועבת יהיה: ויחר (חרה אפו בחבל אחיו ייצפן לו ויהרגהו (ויהרגנו .obet mit | epenth) בהיותו, לבדו. ויהי קין ארור לפני אלהים:

[ocr errors]

ויהי רשע הארם על-כל-פנו-הארץ וייסום : (וסר). יהוה, ולא ישמעו: וינחם יהוה עשה את האדם בארץ ויתעצב בלבו ויאמר יהוה אמחה את הארס אשר בראתי מעל פני האדמה מארם ער-בהמה ער־רמש רער - עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם: ונח לבדו מצא חן בעיני יהוה כי צוה אתו אלהים לאמר עשה לך רבת עצי־גפן ותעש קנים את התבה וכפרת אחת מבית ומחוץ בכפר: כי הקימתי אתך בריתי ותבא אל-התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך : ומכל הבהמה ומכל עוף ובאו שנים שנים אל התבה להושע: ויעש מן-המבול אשר, לבא על-הארץ: נח כאשר צוה אתו אלהים: ונבאו אל-התבה ויהיו מי המבול על־הארץ ויבקעו כל מעינות תהום רבה ויפתחו ארבות השמים: ויהי המבול. ארבעים יום .. על-הארץ וירבו המים וישאו את-התבה ותרם מעל הארץ ויכסו כל-ההרים הגבהים תחת כל-השמים: וימת כל-בשר אשר כשמת-רוח חיים באפיו וישאר אף • גח, ואשר אתו בתבה: והמים: עמרו על-הארץ

חמשים ומאת יום: ואחרי הדברים האלה וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו. המים מקצה חמשים ומאת יום: ויפתח גם את חלון התבה וישלח את הערב: וישלה גם את היונה לראת אם קלו המים מעל פני האדמה;. והיונה שבה אל-התבה כי לא מצאה מנוח לרגליהן, ואחרי שבעת ימים ויוסף נח לשלח את היונה ותשב אליו ובפיה. עלה זית: וישבר עוד שבעת ימים אחרים ובשלחו את-היונה זאת הפעם לא שבה אליו: וירא נח מקץ ימים כי חרבו

האדמה ויצא מן-התבה הוא ואשתו ובניו וכל-בשר אשר אתו בתבה: וכצאתו מן-התבה ויבן נח את־מובח ליהוה ויקרב מכל בשר ויעל עלות במזבח: וישע. אלהים אל-נת ואל-כל-ביתר ורנר אליהם לאמר הננו מקום. אני את-בריתי אתכם:פרי ירבו ומלאו את-הארץ כי, לא אוסיף לאבר בל-בשר ואת־קשתי שמתי על-רקיע השמים לאות ברית בינו ובינך

ויפררו בני-נח על-כל-פני הארמה ויולד לחט לאחר מהם את־כוש ולכוש וולר את-נמרך ונמרר היה גבר־צון לפני יהוה ויחל גמור להיות גבר בארץ וראשית, מלוכתו בבל אשר יצא משם אשור ויבן נינוה ולכל־הארץ שפה אחת ויבאו בארץ שנער וידברו איש אל רעהו לאמר הבה נעשה לנו שם ונבנה לנו עור ומגרל אשר ראשו יגע בשמים למצא רע את־אחיך כי לא יודעים נחנו אם נפוץ על-פני כל-הארץ: ויהי בעשותם כן וירך והוה ויבל לשונם ויפרדו בכל-הארץ:

ויהי. תרח בן־שבעים שנה ויולד את-אבים אח גחור ואת הרן ויהין במות הרן לפני תרח אביו

ויקח תרח את-אבים בני ולט בן־הרן בן־בנו ואת־שרי כלתו אשת אברם בנו ויוצאם מאור ויבא אתם אל חרן לשכן שם: ויהי דבר־אלהים אל-אברם לאמר לך לך מארצך אל הארץ נכר אשר אראך כי אברכך ואעשך לגוי גדול : ויעש אברם כאשר צוה עליו יהוה ויצא מן הארץ הזאת ויבא וישב כפר בית־אל: ובהיות רעב בארץ וירד מצרימה לשכן שם: ושרי אשתו היתה יפת-מראה ויקחה מלך מצרים לאשה בעבור כי אמר אברם אחתו היא ולא אשתי: ואחרי כן-אשר ידע המלך את-כל-האמת קרא לאבום ויגערהו ויתן לו אשתו ויוצאתו ממצרים: ועמו יצא גם לט ויבאו, שניהם אל בית־אל אשר שכנים שם המה בראשונה:

ויהו אנשים עשירים אברם ולט ורכושם רב ולא יוכלו לשבת יחדיו

ויפרד לט

ממנו ויבחר לו את־כל־כפר היררן ויאהל עד-סום: ואברם בא לשבת באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מובח ליהוה: ואחרי הדברים האלה בא כדרלעמר יעמו המלכים החברים ויפו את-מלך-סרם ואת־המלכים אשר אתו בעמק השדים ויקחו את כל אשר למלך־סום ייקחו גם לט בן-אחי אברם וכל-אשר-לו: רירע אברם ויצא ועמו עבדיו כשמנה עשר לשלש מאות ויך (גבה fut

. apoc . Hip) את־המלכים ויפלט את-לט ויבאהו ואתו גם את הנשים ואת־העם: ולא יקח מאומה אבום מן השלל כו־אם נתן כל-דבר לאדניו:

וירבר יהוה אל-אברם לאמר

מקים את-בריתי אתך ואתן את-כל-הארץ הזאת לורעך

ומנהר מצרים עד-הנהר הגדול נהר פרת הוא נחלתו :: ותהי עקרה שרי אשת אברם ותתן לו את הגר המצרית שפחתה לאשה. ותהי הגר, יתלד את־ישמעאל: ואחר שלש עשרה שנה ותהר גם שרי ותלד את-יצחק: ויקרא אלהים לאברם אברהם כי אב נהיה המון גוים ואת-שם שרי קרא יהוה שרה יען כי ברוכה היא :

ויהי אברהם איש צדיק וירא אלהים בכל-מעשיר וינס יהוה אתו לראות אם אהב אלהים בכל - לבו וידבר לו לאמר לך-לך אל ארץ המרה והבא שם אתך גם יצחק בנך את יחירך להעלותו שם לעלה על-ההר. אשר מגיר אני לך: וישכם אברהם והלוך ילך ויבא אל-מקום אשר הגיך לו: יהוה: ויהי כשלם אברהם את-ידו לשחט את־בנו את יחידו ויקרא אליו יהוה לבלתי שלח אֶת-ידו. אל-הילד כי ידע אלהים יעחח כי אוהב אברהם את־יהוה מבגו :

{

והנער יצחק הלך וגדל ותמת שרה אמו *בחברון ויקם אברהם ויקברה שם אל- מערת שרה עפרון המכפלה על-פני ממרא: ואברהם בא בימים ויקרא לעבדו לזקן ביתו אשר, על-כל-אשר לאברהם ויאמר לי לך-לך ולקחח(* ליצחק לבני אשה מבנות מולדתי ולא מכנענים אשר יושב אנכי בקרבם ועל-כל-זאת תשבע לי ותשם ידך תחת ירכי: ויעש כן העבר וכשבעו יצא ויקח עשרה גמלים וכל-טוב ארניו בידו וילך אל עיר נחור: ויהי ערב בבאו אל-באר מחוץ לעיר. ויאמר בלבו יהיה ארני. הגר לי את־הנערה

* . gramm. S. 97. 5,

את אשר תתן לאשה. ליצחק ויגר לו את רבקה בת־בתואל יוצאת: והבתולה טובת מראה ותשק ( .fut

. apoc . .Hiph ,שקה) את-גמלים ותחן. גם לשקות לעבר אברהם וידע בזאת העבר כי היתה הנערה ההיא החמודה: ויען ויאמר לה בת־מי אתי ותאמר אליי , בת־בתואל: ויגד לה גם העבר מי הוא. ותדע ותרץ הנערה להפיך כרברים האלה לבית

אמו; ויקחו את העבר אל-בותם וישם לו נחור לאכל ולא, יאבה לאכל עך - אם דבר כל-דברי אדניו: וכשמעם

וישמחו ויתנו לו את-רבקה להבא אחת אל-בית-יצחק:

הדברים

ויחי אחרי עשרים שנה ותהר רבקה ותלד חומים את עשו ואת-יעקב אחיו ועשו היה ציך ואישׁ שׂרה ויעקב ישב אהלים ויצחק אהב את יעשו . ורבקה את יעקב: ומקץ ימים בא עשו מן־השרה והוא עוף ויעקב: ור גזיר-עדשים: וכשאל עשו ממנו לאכל וידבר אליו. יעקב לאמר מכרה כיום את בכרתך לי וישבע עשו לו או יתן. לו יעקב לאכל ויאכל ויקט וילך : ובהיות עשו. בן ארבעים שנה ויארש לו לאשה יהודית בת-בארי ובשמת בת־אילן: ויצחק זקן הוא ולא עוד יוכלו לראות עיניו, ועשו. ציר. בפיו, ויהי, כי יצא עשו השדה לצורך ציר לאביו ואמר: רבקה ליעקב השקב לי בני כי אמר אביך אל עשו, אחיך צא בני השרה לצוד לי ציך ולהקריבו לי ואכל. ואברכך בטרם אמות: לכן יצוא תצא אל הצאן ותקח שני. גריי עזים וכעשותי אתם מטעמים לאביך תבואם אליך:. וילך יעקב ויקח את. גריי עזים ורבקה אמו. הלבישה אתו בגדי-חמורות עשו ואתרערת הגרוים חגרה את-יריב

« ͹˹Թõ
 »