ותהר חוה אשת האדם ותלד את־קין בנה בכורה ותהר עוד היה ותלך את הבל אחיו והבל היה איש רעה צאן וקין אחיו היה איש עבר אדמתו: והבל היה צדיק לפני יהוה מקין אחיו יען כי ישר לבו ומעשיו כרצון אלהים: ויהי כאשר הקריב הבל את מנחתו ליהוה וישע (שעה) יהוה אל הבל ואל - מנחתו וקין תועבת יהוה: ויחר (חרה) אפר בהבל אחיו ייצפן ויהרגהו (ויהרגנו .ober mit | epenth) בהיותו לבדו. ויהי קין ארור לפני אלהים:

כי עשה

ויהי רשע האדם על-כל-פני הארץ וייסים (יסר) יהוה ולא ישמעו: וינחם יהוה כי את האדם בארץ ויתעצב בלבו: ויאמר יהוה אמחה את הארם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה ער רמש ועד-עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם: ונח לבדו מצא חן בעיני יהוה כי צוה אתו אלהים לאמר עשה לך תבת עצי-גפר ותעש קנים את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר: כי הקימתי, אתך בריתי ותבא אל-התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך : ומכל הבהמה ומכל עוף ובאו שנים שנים אל התבה להושע: ויעש מן המבול אשר לבא על-הארץ: נח כאשר צוה אתו אלהים: וכבאו אל-התבה ויהיו מי המבול על-הארץ ויבקעו כל מעינות תהום רבה ויפתחו ארבות השמים: ויהי המבול ארבעים יום על-הארץ וירבו המים וישאו את-התבה ותרם מעל הארץ ויכסו כל-ההרים הגבהים תחת כל-השמים: וימת כל-בשר אשר נשמת רוח חיים באפיו וישאר אף גח, ואשר אתו בתבה: והמים עמדו על-הארץ

3

חמשים ומאת יום: ואחרי הדברים האלה וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה

חמשים ומאת יום: ויפתח נח את חלון התבה וישלח את הערב: וישלה גם את היונה לראת אם קלו המים מעל פני האדמה: והיונה שבה אל-התבה כי לא מצאה מנוח לרגליה: ואחרי שבעת ימים ויוסף נח לשלח את היונה ותשב אליו ובפיה עלה זית: וישבר עוד שבעת ימים אחרים ובשלחו את היונה זאת הפעם לא שבה אליו: וירא נח מקץ ימים כי חרבו הארמה ויצא מן התבה הוא ואשתר רבניר וכל בשר אשר אתו בתבה: וכצאתו מן התבה ויבן נח את מזבח ליהוה ויקרב מכל בשר ויעל עלות במזבח: וישע: אלהים אל-נח ואל-כל-ביתר וירבר אליהם לאמר הננו מקום אני את בריתי אתכם פרו ורבו ומלאו את הארץ כי, לא אוסיף לאבר כל-בשר ואת קשתי שמתי על רקיע השמים לאות ברית בינו ובינך:

פני

ויפרדו בני-נח על-כל-פני האדמה ויולד לחם לאחר מהם את־כוש ולכוש יולד את נמרך ונמרר היה גבר ציד לפני יהוה ויחל נמרד להיות גבר בארץ וראשית מלוכתו בבל אשר יצא משם אשור ויבן נינוה ולכל הארץ שפה אחת ויבאו בארץ שנער וירברו איש אל רעהו לאמר הבה נעשה לנו שם ונבנה לנו עיר ומגדל אשר ראשו יגע בשמים למצא רע את־אחיו כי לא יודעים נחנו אם נפוץ על-פני כל-הארץ: ויהי בעשותם כן וירד יהוה ויבל לשונם ויפרדו בכל הארץ

ויהי תרח בן-שבעים שנה ויולד את־אברם את נחור ואת הרן ויהי במות הרן לפני תרח אבין

ויקח תרח את-אברם בנו ולט בן-הרן בן-בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויוצאם מאור ויבא אתם אל חרן לשכן שם: ויהי דבר אלהים אל-אברם לאמר לך לך מארצך אל הארץ נכר אשר אראך כי אברכך ואעשך לגוי גדול: ויעש אברם כאשר צוה עליו יהוה ויצא מן הארץ הזאת ויבא וישב ככר בית-אל: ובהיות רעב בארץ וירד מצרימה לשכן שם: ושרי אשתו היתה יפת מראה ויקחה מלך מצרים לאשה בעבור כי אמר אברם אחתו היא ולא אשתי: ואחרי כן אשר ידע המלך את-כל-האמת קרא לאברם ויגערהו ויתן לו אשתו ויוצאהו ממצרים: ועמו יצא גם לט ויבאו שניהם אל בית-אל אשר שכנים שם המה בראשונה:

ויהו אנשים עשירים אברם ולט ורכושם רב ולא יוכלו לשבת יחדיו ויפרד לט ממנו ויבחר לו את כל ככר הירדן ויאהל עד סדם: ואברם בא לשבת באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה: ואחרי הדברים האלה בא כדרלעמר ועמר המלכים החברים ויכו את-מלך-סדם ואת המלכים אשר אתו בעמק השדים ויקחו את כל אשר למלך סדם ויקחו גם לט בן אחי אברם וכל-אשר-לו: רירע אברם ויצא ועמו עבדיו כשמנה עשר ושלש מאות ויך (נכה fut. apoc. Hip) את המלכים ויפלט את־לט ויבאהו ואתו גם את הנשים ואת העם: ולא יקח מאומה אברם מן השלל כי אם נתן כל דבר לאדניו:

וירבר

יהוה אל-אברם לאמר הנני מקים את בריתי אתך ואתן את-כל-הארץ הזאת לזרעך

ומנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת הוא נחלתו : ותהי עקרה שרי אשת אברם ותתן לו את-הגר המצרית שפחתה לאשה, ותהר הגר, ותלך אתי ישמעאל: ואחר שלש עשרה שנה ותהר גם שרי ותלד את-יצחק: ויקרא אלהים לאברם אברהם כי אב נהיה המון גוים ואת-שם שלי קרא יהוה שרה יען כי ברוכה היא :

ויהי אברהם איש צדיק וירא אלהים בכל מעשיו. וינס יהוה אתו לראות אם אהב אלהים בכל - לבו וידבר לו לאמר לך-לך אל-ארץ המריה והבא שם אתך גם יצחק בנך את יחידך להעלותו שם לעלה על ההר, אשר מגור אני לך: וישכם אברהם והלוך ילך ויבא אל-מקום אשר הגיך לו יהוה: ויהי כשלח אברהם את ידו לשחט את־בנו את יחידו ויקרא אליו יהוה לבלתי שלח את-ידו, אל-הילד כי ידע אלהים עתה אוהב אברהם את-יהוה מבנו:

והנער יצחק הלך וגדל ותמת שרה אמו בחברון ויקם אברהם ויקברה שם אל-מערת שרה עפרון המכפלה על-פני ממרא: ואברהם בא בימים ויקרא לעבדו לזקן ביתו אשר על-כל-אשר לאברהם ויאמר לו לך-לך ולקחת(* ליצחק לבני אשה מבנות מולדתי ולא מכנענים אשר יושב אנכי בקרבם ועל-כל-זאת תשבע לי ותשם ידך תחת ורכי: ויעש כן העבר וכשבעו יצא ויקח עשרה גמלים וכל-טוב ארניו בידו וילך אל עיר נחור: ויהי ערב בבאו אל-באר מחוץ לעיר ויאמר בלבו יהיה ארני. הגר לי את הנערה

*) f. Gramm. §. 97. 5.

את-רבקה

את אשר תתן לאשה ליצחק ויגד לו את רבקה בת בתואל יוצאת: והבתולה טובת מראה וחשק (.fut. apoc. Hiph ,שקה) את גמלים ותחן. גם לשקות לעבר אברהם וידע בזאת העבר כי היתה הנערה ההיא החמודה : ויען ויאמר לה בת־מי אתי ותאמר אליי בת בתואל: ויגד לה גם העבר מי הוא. ותדע ותרץ הנערה להגיד כדברים האלה לבית אמו: ויקחו את העבר אל-בותם וישם לו נחור לאכל ולא, יאבה

לאכל עד - אם דבר כל-דברי אדניו: וכשמעם הדברים וישמחו ויתנו לו את רבקה להבא אתה אל-בית-יצחק:

ויחי אחרי עשרים שנה ותהר רבקה ותלד תומים את עשו ואת-יעקב אחיו ועשו היה ציך ואיש שרה ויעקב ישב אהלים ויצחק אהב את עשו. ורבקה את יעקב: ומקץ ימים בא עשו מן השדה והוא עוף וועקב זד נזיר ערשים: וכשאל עשו ממנו לאכל וידבר אליו יעקב לאמר מכרה כיום את בכרתך לי וישבע עשו לו או יתן. לו יעקב לאכל ויאכל ויקם וילך: ובהיות עשו בן ארבעים שנה ויארש לו לאשה יהודית בת בארי ובשמת בת-אילן: ויצחק זקן הוא ולא עוד יוכלו לראות עיניו ועשו. ציר. בפיו ויהי כי יצא עשו השדה לצוד ציד לאביו ותאמר רבקה ליעקב השקב לי בני כי אמר אביך אל עשו אחיך צא בני השרה לצוד לי ציר, ולהקריבו לי ואכל. ואברכך בטרם אמות: לכן יצוא חצא אל הצאן ותקח שני גדיי עזים וכעשותי אתם מטעמים לאביך תבואם אליו : וילך יעקב ויקח את גדיי עזים ורבקה אמו הלבישה אתו בגדי-חמודות עשו ואת ערת הגריים חגרה את־ידיג

1